הדגש העיקרי בשיטה הוא על שחרור הדם. השחרור מתבצע בתדירות של שעה וחצי-שעתיים (בזמן הדימום החזק יותר), באופן יזום. השהיה בשירותים היא לדקה-שתיים בכל פעם.
שחרור הדם נעשה תוך מתן תשומת לב למנח האגן, שרירי רצפת האגן, מצב תודעה, וטכניקות נוספות הנלמדות בקורס.
בדומה לכל תהליך יזום של שחרור כל הפרשה אחרת בשירותים, שיטה זו מעודדת יציאה של דם שבשל לצאת בלבד,
מתוך הקשבה לגוף ולאיתותים שלו, ואינה מקדמת שום תהליך שטרם הגיע זמנו.
 

הקשבה לאיתותי גוף
יש משמעות גדולה להקשבה לאיתותי הגוף ושיתוף פעולה איתו.
שיתוף הפעולה חיוני להתנהלות תקינה של המערכות. תארי לעצמך מה היה קורה לולא הינו משתפים פעולה עם איתותי הגוף ביחס להפרשות האחרות (שלפוחית מלאה, 'סיבוב בטן' וכד'...).
או כמו שפעם תארה לי אשה שילדה בלידה פיזיולוגית מדהימה "הגוף שלי ידע לעשות את העבודה, אני רק שיתפתי איתו פעולה".
שיטת שרמן היא בדיוק הרק הזה.
 

 

במשך דורות רבים הורגלנו, אנו הנשים, להאמין כי הפעילות הרחמית המתרחשת בגופינו בזמן הווסת אינה תלויה בשאר גופינו, מן יחידה עצמאית נפרדת, שהקשר היחיד כמעט בינינו לבינה הוא ב'ספיגת התוצאות' בלבד.
למן הווסת הראשונה הכרנו את הפד או את הטמפון, כשהכרות זו לוותה במסר לא מילולי האומר כי דם הווסת דולף מאליו ללא התראה מוקדמת, ויש לספוג אותו כדי שלא יכתים.
פעמים רבות מעולם לא הרשינו לעצמינו לשאול שאלות פשוטות ביחס לדם הווסת.
כמו למשל: האם יש קשר בין תנוחת הגוף לכמות הדם היוצאת, האם יתכן שכאב הווסת הוא איתות של הגוף המבקש התיחסות פעילה, מדוע הרבה פעמים הופעת הווסת נגלית לנו דווקא בשירותים, האם אנו יודעות מתי עומד לצאת 'גל' של דם והאם ניתן לעשות משהו בנוגע לכך...ועוד.